1בכל בני וכו'. כלומר, לכל בני וכו'. ועיין בשנו"ס.2נתוספו עליהם וכו'. בבא זו סמוכה למשנתנו פ"ז מ"ז: נתמעט האוכל וכו', ופירושו שאם נתמעט האוכל ואח"כ נתוספו עליהם דיירים מזכה ואין צריך להודיע. ובבא זו היא מדברי ר' יהודה להלן שמערבין לאדם שלא מדעתו. ועיין בבה"א.3מודיע וכו'. כלומר, מודיע שכלה העירוב, ואינו חייב לזכות משלו, אפילו אם כלה בפשיעה. עיין בבה"א.4עירבתי וכו'. כלומר, עירובי תחומין. וסובר ר"מ שאין מערבין עירובי תחומין בבצלים לפי הבבלי: בעלי בצלים. והוא הדין בשיתופי מבואות. עיין בבה"א.5מערבין וכו'. כלומר, בעירובי תחומין. ואגב שהביאו את הרישא שנוהגת גם בשיתופי מבואות, הביאו אף הלכה זו שאינו נוהגת אלא בעירובי תחומין. ועיין בבה"א.6לא באוצר ולא במבוי וכו'. בקטעים מן הגניזה: אין משתתפין באוצר במבוי וכו', כלומר, אין משתתפין במבואות בחבית שבאוצר, שמא ישכח אח"כ וישתה אותה, כמפורש בירושלמי. ושמא צ"ל לפנינו: לא באוצר ולא במרת' =במרתף. ועיין בבה"א.7משתתפין וכו'. כלומר, משתתפין במבוי בכל אוכלין, ואם רצו לערב את הרשיות בפת מערבין, אבל בחצרות מערבין דווקא בפת שאין אדם קובע דירתו אלא במקום שיש לו פת. ועיין בבה"א.8שלא לשכח וכו'. ולפיכך אין סומכין על שתופי מבואות גרידא כדי לטלטל בחצרות.9או מערבין וכו'. כלומר, או מערבין בחצרות ומותרין בהן ולא במבוי או משתתפין במבוי ומותרין גם בחצירות.10שיהא וכו'. כלומר, השיתוף, או העירוב.11שנים ששותפין וכו'. כלומר, שלא לשם עירוב, ואף כאן צריך כנ"ל.12היתה לו עיסה וכו'. כלומר, לא לשם סחורה, ואף לא לשם עירוב, אלא כדי לאכול אצל חברו, ובמקום שקבע פתו, שם דירתו.13יקבלו וכו'. צ"ל: וקבלו, כבשאר הנוסחאות.14למקום שארצה אלך. כלומר, ולא אמר דוגמת הרישא "רציתי לא אלך", אלא בוודאי ילך, ועקר את עצמו משביתת העיר.15יוצאין בשל עצמן וכו'. צ"ל: יוצאין בשל רבן. ואין יוצאין בשל עצמן.16אל יזה. צ"ל: אל יזוז, כבשאר נוסחאות.17יוצא בעירוב וכו'. ואין צריכים לערב עליו כלל.18שנפרץ וכו'. כלומר, כותל שבין שתי חצרות שנפרץ, או שנפרץ למקום האסור.19כנגד הפירצה אסור. המלים "כגגד הפירצה" הן באשגרה ממשנת כלאים פ"ד מ"ד ועוד בכ"מ. וכאן הכוונה שאסור לטלטל בכל החצר.20פרצות הרבה וכו'. כלומר, ובכל אחת מהן אין יתר מעשר אמות.21כנגד עשרה בתים וכו'. שמא צ"ל: בגבה עשרה טפחים וכו', כלומר אם הפרוץ מרובה על העומד שהוא גבוה עשרה טפחים, אבל העומד שהוא פחות מעשרה טפחים, אינו מתחשב עם העומד.22זו לפנים מזו. צ"ל: זו כנגד זו, כגי' כי"ע וכי"ל.23ארבעה טפחים וכו'. כלומר, אם יש אויר ד' טפחים בין כותלי החצרות, אעפ"י שיש פתחים בין החצרות אין מערבין אחד, מפני שאויר כרמלית מפסיק. ועיין בבה"א.24בכפתים ובסולם הצורי וכו'. כלומר בחתיכות עץ עבות ובסולם הצורי שכובדו קובעו. עיין בבה"א.25פחות מיכן וכו'. חוזר לרישא, שאם היתה אחת מן החצירות גבוהה פחות מעשרה טפחים ואין ביניהן מחיצה הרי שתיהן אחת.26גבוהה חמשה טפחים וכו'. כלומר, והבעלים רוצים לבטל את עירוב הרשויות שיוכלו לערב לעצמן.27ומבטלה. צ"ל: ומבטלו, כלומר, את עירוב הרשויות שיוכלו לערב לעצמן.28ורחב ארבעה. עיין בבה"א.29פחות מכן וכו'. כלומר, שהכותל הוא פחות מעשרה טפחים.30סותם את פתחו ומבטל וכו'. כלומר, סותם את פתחו לצד המתבן, או מבטל את רשותו. ועיין בבה"א.31בנות של תבן וכו'. כלומר, גוות התבן, דינם כמתבן, ואם נתמעט התבן שבצדדים בטלה מחיצה, עיין בבה"א.32נקובין. כלומר, לרשות הרבים.33הגג והמרפסת וכו'. זוגי זוגי קתני, וצריך שיהו שניהם בשטח שוה.34אין עושין וכו'. משום שהצנור חללו קטן, והמים מקלחים ממנו בחוזק, ונראה כאילו הוא שופך לתוך הצנור עצמו.35שלא יאמרו וכו'. חוזר לרישא, ולפיכך אין עושין לה לדיאטה צנור.36ואחד יין. כגון שנשברה חביתו בראש גגו.37בין בכלי. כלומר קולט מן האויר, ואין כאן חשש של הוצאה מרשות היחיד.38למעלה מעשרה. שהרי במצרף למעלה מעשרה הוא כמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.39לצנור למטה וכו'. שאפילו אם יטעה לצרף את פיו, או כליו, לצנור שיש בו ארבעה על ארבעה, אין כאן אלא כרמלית.40ידו עם הכותל וכו'. כלומר, אף שאינו מצרף את פיו, או את כליו, אלא מצרף את ידו לכותל, והמים עוברים דרך היד לפה, או לחבית, ואין המים נחים בידו כלל, והוי ליה כאילו קולט מן האויר, מ"מ אסרו לעשות כן מרשות היחיד גמורה. עיין בבה"א.41ידו לצנור למעלה וכו'. שהרי אין בצינור ד' טפחים על ד' טפחים. והוא מרוחק מן הגג, ואפילו אם יטעה ויסמוך את פיו אין כאן כעין הוצאה גמורה, ולפיכך לא גזרו על צרוף ידו לצנור, אפילו אם הוא למעלה מעשרה טפחים.42אסור. כלומר, אפילו לצרף את ידו, וכל שכן פיו או כלי43בינו לכותל וכו'. כלומר, אם אין בין הבור לכותל החצר ד' טפחים, ונמצא שאין רשות הרבים ביניהם.44ובני עליה וכו'. ומדברים שבני עליה לא עירבו עם בני החצר, ומכיוון שלבני החצר תשמישו של הבור הוא בנחת, ולבני עליה בקושי, נותנין אותו לבני החצר.45ובני עליה מותרין. לפי שמעבירין בשלשול מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים ואגדו בידו. עיין בבה"א.46בור שלפני החלון וכו'. ואין בפיו ארבעה טפחים כפי שמוכח להלן והוא בצדי רשות הרבים סמוך לכותל הבית פחות מארבעה טפחים, הרי הוא מטלטל ממקום פטור לרשות היחיד, ומותר.47בפי הבאר ארבעה וכו'. כלומר, שהוא רשות היחיד גמורה, מותר לשלשל ולמלא ממנו לעלייה, ואפילו אם יש בינו לכותל ד' טפחים, שהרי מעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים ואגדו בידו. עיין בבה"א.48בור שבין וכו'. כלומר, ואין בפיו ד' טפחים. ועיין בבה"א.49בינו לכותל. כלומר, של כל חצר וחצר.50אסור. אם לא ערבו החצרות זו עם זו.51בין כך וכו'. בין אם אין בפיה ד' טפחים, ובין אם יש בה.52אמת המים וכו'. כלומר, המושכת מן הנהר, ועמוקה עשרה ורחבה ארבעה, שהיא כרמלית, ואינה בטלה לגבי החצר.53וצרה מראשה אחד. כלומר, והמים שנכנסים לה ממקום הרחב ממלאים אותם עד שפתה, ואם יעשה שם מחיצה בתוך אוגנה, תעכב את מרוצת המים ויתפשטו בחצר.54בביבין המשקטין וכו'. צ"ל: המקשטין, המקושטין, המקושתין עשויין כקשת, הקמורין. והביבין הללו פתוחין בראשם ובסופם ומחוברים לביב גדול שבו מתקבצים המים, ודינן ככרמלית ואינן מתבטלין לגבי החצר, וצריכין מחיצה בשני ראשיהן.55למטה מן הים. כלומר, למטה מן המים.56נוקבה וכו'. ואין צורך במחיצות, ורואין את קרקעית הגזוזטרא כאילו נכפפת ויורדת למטה מסביב לנקב.
